משמורת משותפת מתחת לגיל 6 היא סוגיה מורכבת ורגישה בדיני המשפחה. בעוד שבעבר הייתה נהוגה "חזקת הגיל הרך", הקובעת כי טובת ילדים צעירים היא להיות בחזקת האם, כיום יש נטייה גוברת לקביעת חלוקת זמני שהות שווים בין ההורים. עם זאת, ההחלטה על הסדרי המשמורת לילדים כה צעירים מצריכה בחינה זהירה ומעמיקה של מכלול השיקולים והנסיבות הייחודיות של כל מקרה.
מהי חזקת הגיל הרך ומה משמעותה?
חזקת הגיל הרך היא הנחה משפטית לפיה עד גיל מסוים, ילדים זקוקים יותר לאימם ולכן ראוי שהאם תקבל את המשמורת הפיזית העיקרית. חזקה זו נובעת מתפיסות חברתיות ופסיכולוגיות שרווחו בעבר, אך כיום הן שנויות במחלוקת.
חזקת הגיל הרך – תפיסה מיושנת?
בישראל, עד תיקון החוק בשנת 2017, הונהגה חזקת הגיל הרך עד גיל 6 לבנים ועד גיל 2 לבנות. בשנים האחרונות עולה הביקורת על חזקת הגיל הרך כתפיסה מיושנת שאינה עולה בקנה אחד עם ערכי השוויון וההורות המשותפת. מחקרים מראים כי מעורבות אקטיבית של שני ההורים חשובה להתפתחות תקינה של ילדים, וכי ניתוק או הגבלת הקשר עם אחד ההורים עלולים להיות הרסניים. יתרה מכך, הנחת המוצא כי אימהות מתאימות יותר לגדל ילדים קטנים נתפסת כסטריאוטיפית ופוגענית כלפי אבות.
חוק הגיל הרך ותיקונו
משמעות הדבר הייתה שבני הזוג נדרשו להוכיח בעזרת עורך דין גירושין, שהאם אינה מתאימה או מסוגלת לגדל את הילד כדי לקבל משמורת משותפת או משמורת אב. לאחר תיקון החוק בוטלה החזקה, והוחלט כי בתי המשפט יפעלו לפי עקרון טובת הילד ללא הנחות מקדימות לגבי מסוגלות ההורים על בסיס מגדר.
שיקולי בית המשפט בקביעת משמורת משותפת מתחת לגיל 6
כאשר בית המשפט נדרש להכריע בסוגיית המשמורת של ילדים צעירים ובעניין חלוקת זמני שהות, הוא שוקל מגוון רחב של גורמים ונסיבות:
טובת הילד כשיקול מרכזי
עיקרון "טובת הילד" הוא הציר המרכזי סביבו מתקבלות ההחלטות בנוגע להסדרי המשמורת. בתי המשפט מבקשים לאזן בין הצורך ביציבות, רציפות וקביעות עבור הילד, לבין חשיבות שימור הקשר המשמעותי עם שני ההורים. בגילאים צעירים במיוחד, יש דגש על מתן מענה רגשי ופיזי הולם, ועל מזעור החשיפה למתחים וקונפליקטים הוריים.
יכולות הוריות ומסוגלות הורית
בית המשפט בוחן את המסוגלות ההורית של כל אחד מההורים ואת היכולת לספק סביבה בטוחה ומיטיבה עבור הילד. נשקלים היבטים כמו רגישות לצרכי הילד, יכולת הכלה רגשית, קיום סביבה פיזית מותאמת, התארגנות וניהול שגרת יום תקינה. כמו כן, נבחנים גם היבטים הקשורים ליציבות נפשית ולהיעדר בעיות כגון אלימות או התמכרויות.
מעורבות האב בגידול הילדים
כיום יש הכרה גוברת בתפקיד המשמעותי של אבות בהתפתחות ילדיהם, לצד האימהות. בקביעת הסדרי משמורת, בית המשפט שוקל את מידת המחויבות והמעורבות של האב בכל שלבי הגידול – החל מההיריון, דרך הטיפול בילוד ובפעוט ועד לשנים המאוחרות יותר. ככל שהאב היה שותף פעיל ואחראי יותר, כך גוברים הסיכויים שיזכה בחלוקת זמני שהות שוויוניים יותר.
היחסים בין ההורים והשפעתם על הילדים
טיב היחסים והתקשורת בין ההורים הם משתנה משמעותי בהחלטה על הסדרי המשמורת. כאשר ההורים מסוגלים לשתף פעולה, לגלות אמפתיה ולפעול בהרמוניה למען טובת ילדיהם – סיכויי ההצלחה של משמורת משותפת גבוהים יותר. מנגד, מערכת יחסים בעייתית ועוינת מהווה סיכון להתפתחות הילדים, ועשויה להצדיק העדפה של משמורת יחידנית.
ההזדמנויות שמעניקה משמורת משותפת מתחת לגיל 6
שמירה על קשר רציף ויציב עם שני ההורים
במודל של משמורת משותפת, הילד זוכה לבלות זמן איכות ארוך עם שני ההורים ולפתח עמם מערכות יחסים עמוקות ובריאות. הוא חווה את המחויבות והאהבה של אימו ושל אביו כאחד, דבר התורם לביטחון העצמי, לדימוי העצמי ולהתפתחות רגשית תקינה. זאת בניגוד למודל של "הורה משני" או מבקר, העלול ליצור ניכור וריחוק.
עידוד אחריות הורית שווה
כאשר ההורים חולקים את המשמורת הפיזית והאחריות על גידול הילדים, נוצר מצב של הורות פעילה ומלאה יותר עבור שניהם. הדבר מסייע בשבירת סטריאוטיפים מגדריים ומאפשר לכל הורה לממש את מלוא הפוטנציאל ההורי שלו. ילדים הגדלים במשמורת משותפת נחשפים למגוון דמויות לחיקוי ולומדים מיומנויות שונות משני ההורים.
האתגרים במשמורת משותפת מתחת לגיל 6
עם זאת, קיימים גם חסרונות ואתגרים בחלוקת זמני שהות שווים עבור ילדים כה צעירים.
קושי בשמירה על רצף וקביעות עבור הילד
ילדים מתחת לגיל 6 זקוקים במיוחד לסביבה קבועה ויציבה. מעברים תכופים בין בתים, יחד עם שינויים בסביבה הפיזית, בחפצים האישיים ובדמויות המטפלות – עשויים לבלבל אותם ולערער את ביטחונם. שמירה על רצף של חוויות, טקסים ושגרה הכרחית עבור יציבותם הרגשית של ילדים צעירים.
מתח ועימותים אפשריים בין ההורים
מערכות יחסים מסובכות בין ההורים הן לעיתים בלתי נמנעות לאחר פרידה. אולם, כאשר הילדים חשופים למתח ועימותים מתמשכים – דווקא המשמורת המשותפת עלולה להתברר כבעייתית ואף מזיקה. הצורך בתקשורת רציפה, בתיאום ובקבלת החלטות משותפות יכול להגביר חיכוכים ולהציב את הילדים בלב המאבקים. ילדים קטנים במיוחד רגישים למצבי דחק ולחוסר הרמוניה בין ההורים.
לסיכום
בשביל להתמודד עם האתגרים הכרוכים במשמורת משותפת מתחת לגיל 6, ולהבטיח התפתחות בריאה עבור ילדים קטנים, על ההורים לפעול בשיתוף פעולה מלא. תקשורת פתוחה וענייניות, חיוניות כדי לתאם החלטות חינוכיות, לעדכן בנוגע לצרכי הילד ולחלוק מידע הנוגע לבריאותו ורווחתו. גמישות והתחשבות הדדית, תוך השארת העימותים הזוגיים מחוץ להורות, יקלו על המעברים של הילד בין הבתים ועל החיים יחד כמשפחה המורכבת אחרת.
